משפחתי:

שׁוֹר - משפחת אבא שהחלה מגיעה לארץ האבות בשנת 1777.

פוחצ'בסקי ופיינשטיין - משפחת אמא, מצד אביה, שהחלה מגיעה לארץ מיד לאחר עליית הבילויים, כלומר בעלייה ה-1.

וילסון - משפחת אמא, מצד אמה, שהייתה בת שמואל וילסון , מראשוני בוני תל-אביב.

זילברשטיין - משפחתי הקרובה, צאצאי יונה שנפטרה מקדחת היולדות לאחר שילדה אותי... וצאצאי מלכה ויצחק זילברשטיין, הורי עמי שעלו כחלוצים לארץ בטרם השואה.

מהדברים שזכיתי לעשות ושאני יכולה לנסות ולהעביר לזולתי, הילדים הם הדבר הנפלא ביותר. הזוגיות עם עמי זילברשטיין אפשרה את הולדת וגידול ארבעת ילדינו: אלון, יונת, אלה ויואל, הנראים בתמונה המובילה למדור זה.

כל ילדינו ונכדינו חיים בארץ ישראל. האפשרות הנדירה הזו של מתן חיים חדשים, צמיחה ויצירה, כאן בארץ, מימי העלייה הראשונה ואילך, אל לנו לזלזל בה. זו הארץ. זה העם. זה הבית. זו השפה. אני מקווה שנכדינו יעזרו באתר זה להכנת עבודות השרשים שלהם ושימשיכו במורשת שהנחילו לנו. אני מקווה שבני המשפחות הענפות יצליחו לשמור על הקשר ולהבין אותו, מטרות אלה מנחות אותי בהכנת האתר.

''סיפורים משפחתיים'' ופרקי זיכרונות לעומת הספרות היפה / אורה עשהאל

 

כאשר אני מלקטת או כותבת סיפורים משפחתיים, אני עושה זאת כשנוצר צורך. כאשר קרה משהו מיוחד שחשוב לתעדו או משום שילד או נכד שלי ביקש ממני חומר סיפורי משפחתי. למשל, לקרוא לילדיו לפני השנה, או משום שבן משפחה קרוב מזקין וזיכרונותיו עשויים להעלם ממשפחתנו עם לכתו.

הספורים המשפחתיים הנם אידיליים ומציגים את הטוב ביותר במשובה ובאהבה.

כנראה שזוהי אחת מהסיבות המושכות אותי אל הספרות היפה. שם, שלא כמו במאמר המדעי המחייב התקרבות לאמת, או כבסיפורי הזיכרונות המתועדים למען המשפחה, ניתן להביא אורות וצללים, מהמורות ומכשולים, כאבים ותסכולים, קנאות ושנאות וכל אותם יצרי ויצורי אנוש שאינם מופיעים במרבית ספרי הילדים והנוער ובוודאי שלא בספרי הזיכרונות המשפחתיים, שבסגנון זה או אחר נהיו לאפנה.

כאשר אני כותבת על עמי אלוף נעורי, אישי, חברי, בעלי , בסיפורי הזיכרונות למשפחה, הוא מופיע כמלך מושיע רב תושייה , מגן ועוזר, בעל רוח טובה.

לעולם לא תובאנה בסיפורים אלה תכונות בלתי נסבלות ואת הצורך המשכך, של האישה מול הגבר - לנקודת ראות אחרת, לצורך בשינוי.

בספור "עֵצבַּיִת" לא תוזכרנה הפעמים ללא ספור בהן הפכה חצרנו האחורית לערבוביה של כלי עבודה קרשים ברזלים ומיני חפצים מוזרים שאינני יודעת לקרוא בשמם מלווים בשקיות ניילון, מטליות וכלי ניקוי, כוסות ופינג'ן עם שאריות קפה, צלחות עם פרורי עוגיות שהסתירו את השיש המפואר שאף אותו התקין עמי במו ידיו.

כמו כן לא הייתה כל התייחסות לשעות ולימים הרבים לאין ספור שהוקדשו לעידוד יזמות חדשות, לחיזוק, למחמאות ותשבחות.

אף לא לרעיונות, שנשתלו פה ושם במארג חיים משותפים שסייעו, אפשרו, מימשו את התוצאות המיוחלות.

אכן, מאושרת אני שיש לי את עיר המקלט של הספרות היפה ושם אוכל להינשא על כנפי המלים ללא מעצור.