top of page

ספרי שירה פרי עטי

ד"ר אורה נחמה זילברשטיין מתמחה במדעים, חינוך ותקשורת. פעילה במחקר המדיה התקשורתית.
שנותיה הראשונות עברו בבית משפחת הורי אביה האדוקה, יוצאת צפת וטבריה, שראשוניה הגיעו לא"י לפני מעל מאתיים שנה.
את שמה הספרותי - עשהאל - היא שאלה מסבה, אבי אמה, שלקח אותה אל משפחתו, לאחר שהייתה ילדת-חוץ בקיבוץ. היא נקראה נחמה לזכר אמו, הסבתא-רבא, הסופרת המנוחה נחמה פוחצ'בסקי, שבביתה גדלה.
ספר שיריה הראשון מדגיש את הביוגרפיה המיוחדת ונותן גם ביטוי לעיסוקה המדעי-מחקרי של המחברת. שיריה כתובים בלשון לירית עדינה והנימה הוידויית-ביוגרפית מעוררת אמון.

 

ספרי עיתון 77, בעריכת יעקב בסר, 1996

ציור העטיפה ועיצוב השערים: עודד פיינגרש. עיצוב: מיכאל בסר

ספר שיריה הראשון של אורה עשהאל (זילברשטיין) ראה אור בהוצאת "ספרי עיתון 77" ב- 1996, למרות שראשית כתיבתה נטועה כבר בשנות הילדות. 
"כאישון העין" הוא ספרה השני.

אורה עשהאל היא ילידת הארץ ונינתה של הסופרת העברית הארצישראלית הראשונה (כך, על-פי פרופסור נורית גוברין) נחמה פוחצ'בסקי (נפ"ש).
מורשתה של הסבתא-רבא השפיעה על עיצוב עולמה הרוחני של המשוררת.
היותה חוקרת את המדיה התקשורתית בהתמקדות ב"חשיבה תמונתית", מובחנת גם בספרה החדש בו ניכרת התחברותה ליצירות מתחום האמנות החזותית - מצבים קשים מתוארים בתמונות צבעוניות וחדות בשפה חסכונית ומדייקת.

בספר מגוון נושאים: עולמה של אשה והאלימות נגדה, ליד שירים על הילדות, על מות האם, על האב ועל סבתא-רבא שהנם המרגשים ביותר בקובץ זה

 

ספרי עיתון 77, בעריכת יעקב בסר, ראה אור בסיוע קרן עמוס, 2000

ציור העטיפה: בסון. עיצוב: מיכאל בסר

ספר שיריה השלישי של אורה עשהאל כולל שירים שנכתבו בשנים 2000-2003, שהם ביטוי לתהליך חיפוש, שעניינו הקשר העמוק, הבלתי מתפשר והמחויב של הכותבת לארץ-ישראל ולמורשת הדורות.
באסופה זו, ממשיכים להיטוות סיפורה האישי וסיפור משפחות הוריה של הכותבת, אותם החלה לחשוף בספריה הקודמים: יחסה המורכב לאביה אברהם, שמשפחתו נטעה שורשיה בצפת, טבריה והגליל, והיא מנסה לחזור ולמצוא אותו במקורותיו הראשוניים - בחרן ובאור-כשדים; כאב יתמותה שאינו שוכך, ורגשי האשם על מות אמה יונה, נצר למשפחות מייסדי ראשון-לציון ותל-אביב, שמתה בלידתה בגיל עשרים ושתיים.
נופים, פריחה, עונות-שנה וסמלים, משמשים לכותבת בהתמודדותה עם המציאות העכשווית בארץ. השירים האישיים חושפים סודותיה וסודות משפחותיה - שור, פוחצ'בסקי ווילסון: "אתמול בבית-הכנסת הוספתי לאורה שם-נחמה".
זוהי שירה רווית חרדה, שיש עמה חופש בצד השלמה וביטחון בעתיד.

 

ספרי עיתון 77, בעריכת יעקב בסר, 2004

ציור העטיפה: אורה עשהאל, תאי דם לבנים. עיצוב: מיכאל בסר

הספר עתיר ניגודים. יש בו ליריות ורומנטיקה כמעט בלתי אפשרית, בצד מציאות מכבדת, חונקת וממיתה וחיפוש אחר סיבתיות ותכלית בנושאים לאומיים ואוניברסליים. השירה צעירה ונועזת, מבטאת אהבה לחיים בעוצמה ובחושניות, ועם זאת בוגרת בתפיסת מצבים ותהליכים קיומיים.

"שירי אי אפשר" כשמם כן הם, ניתן למצוא בהם אי של שפיות או אי שפיות, "אי" בצד אי-אפשר. האמירות קצרות והנגיעה באבסורד היא נגיעה נשית, שלכאורה בורחת מרצינות. בדרך מתחכמת ואפילו חצופה, היא חושפת עולם פנימי שובב ומיוסר בו-זמנית. הכלים מגוונים - נעשה כאן שימוש בצבעים, בהחלט בהרבה אדום.
ביטויים ומושגים מתחום המדעים המדויקים ומדעי הטבע, מהמדיה ומערכות התקשוב חוברים אל חוויות וניסיונות אנושיים אישיים.
הנושאים - עכשוויים. המיקום - ישראל ומחוצה לה, תוך הצצה אל מעבר למערכת השמש. הכותבת מתגרה במוסכמות חברתיות, מתעמתת עם הישות הגברית, ומשתעשעת, לצורך התבטאויותיה, באביזרים מוכרים - טלוויזיה, מחשב, חגורה ואקדח, ובבעלי חיים ידידותיים או מסוכנים. המילים חושפניות וישירות. הן מתארות אברי גוף אינטימיים ומצבים אנושיים על-מנת לחוות דעה בלתי מתפשרת על אודות אנשים, תופעות ותהליכים המעסיקים כל אחד מאיתנו.

 

ספרי עיתון 77, בעריכת יעקב בסר, 2004

ציור העטיפה: אורה עשהאל, משטח תאי דם אדומים. עיצוב: מיכאל בסר

שירתה של אורה עשהאל היא שירה סוחפת בעוצמותיה. שירה המצטיינת בתנופה לשונית ומטאפורית גדולה, הן בשיר הלירי הקצר והן בשיר המורכב והארוך, המאפיין את כתיבתה.

זוהי שירה סקרנית, חקרנית, מגיבה, המתמודדת עם טווח רחב של שאלות - מדעיות, אישיות, פוליטיות ישראליות וכלל-אנושיות.

רצפת הזמן הוא ספר הנותן ביטוי מגוון לתודעה-נשית-מודרנית לא רגועה, הלוכד את הקורא בתנודותיה וברגישויותיה

 

ספרי עיתון 77, בעריכת עמוס לויתן, 2006

צילום העטיפה: מוזיאון דאורסיי, פריז, אורה עשהאל. עיצוב: מיכאל בסר

בספרה "התפעמות" מתרגמת אורה עשהאל את הסימנים הסיניים לסימנים אישיים, והמסע הגאוגרפי הוא גם מסע נפשי:

"מאחורי החומה הגדולה ביותר / צבאות החומר והדרקונים שיחקו איתי / משחקי מניפות בשפת הסימנים".

היד הכותבת, הרושמת, פועלת לא רק מכוח המבט. היא נעה מתוך כוח פנימי, המוחש גם כהתגלות, כהוצאה לאור של נשיות לא ידועה, חדשה:

 

"האישה הסינית שבי

יוצאת ממחבואה

פוסעת לאור".

עמית ישראלי-גלעד

 

שיריה של אורה עשהאל אפופים כולם בהתפעמות - שהיא תגובתה לסין ולתרבות הסינית. זו גם התפעמות מן השימוש במילים ובדימויים - לדעתי בהצלחה יוצאת מן הכלל - כדי להתעלות על משעותן הפרוזאית.

כדבריה: השירים אלה, בדומה ליין, תססו באפלה די זמן עד שהגיעה העת להוציאם לאור כדי שהכל יוכלו להתענג עליהם, והם ראויים לכך.

פרופ' בן עמי שרפשטיין, חתן פרס ישראל

 

ספרי עיתון 77, בעריכת עמית ישאלי-גלעד, 2012

ציור העטיפה : ציור סיני עתיק. עיצוב: מיכה בסר

הולדת תמוז הוא ספר שיריה השביעי של אורה עשהאל, מדענית וסופרת, עורכת ומבקרת, הכותבת שירים מילדות, ברצף הנמשך על פני יותר משישה עשורים. זוהי שירת נופים: נופי חוץ ונופי נפש. שירתה מתפעמת מנופים אקזוטיים כמו המדבר הנמיבי, אך מוקסמת גם מן הזוהר הלילי של שמי הכינרת והיופי הצנוע של קירות לבנים בתל אביב. מארות החוץ מוליכים אותה אל נופי הנפש: "טיפות פרחים סגולים/מטפטפות באשדות המוליכים/לסבך חלומות קסומים" היא כותבת בשיר "נשפכת אל המעבה". זוהי שירה מופנמת ורבת דמיון, שאינה מתכנס בתחומי האני, נאמנה לשורשיה המשפחתיים אך חובקת את הדורות הבאים, רגישה לדקויות חזותיות אך גם מצטיינת ברוחב ראייתה.                                                        חיים נגיד

ד"ר מימי חסקין, ראש החוג לספרות במכללת סמינר הקיבוצים, כותבת על יצירתה: "מן הצד האחד המשוררת היא יתומה מינקות, ששיריה מנסים למלא את החור השחור של ההעדר. מן הצד האחר, היא בת לשושלת ספרותית שבמרכזה סבתה נחמה פוחצ'בסקי (נפ"ש) וסבה עשהאל - שניהם חקוקים בשמה וביצירתה. תנועתם של שיריה, בין הריק למלא, היא הציר המרכזי של קובץ שיריה החדש".

 

הוצאת ספרא, בעריכת חיים נגיד, 2013

צילום העטיפה: דינה בווה, "מרכז היקום"

bottom of page