יחיאל מיכל (שלמה זלמן) פוחצ'בסקי (דאנציגר) - מתוך אנציקלופדיית המייסדים של דוד תדהר

נולד בבריסק דליטא (פלך גרודנא), ג' אלול תרכ"ג (1863), לאביו מאיר (נכדו של ר' צבי, אחיו של הרב ישראל ליפשיץמחבר הפירוש "תפארת ישראל" על

המשנה, שבא מדאנציג לבריסק ללמוד תורה ונקרא על שום כך דאנציגר ואחרי שהתישב בכפר פוחצ'ב נקרא בשם המשפחהפוחצ'בסקי וצאצאיו נשארו בכפר עד שגזרה הממשלה הצארית לגרש את היהודים מהכפרים). למד בחדר המתוקן הראשון שנוסד בבריסק והמשיך להשתלם ביהדות ובלימודי חול מפי מורים פרטיים והיה פעיל בתנועת חיבת ציון.

כאחד מששת הצעירים שנבחרו על-ידי ראשי חובבי ציון ברוסיה, להצעת הבארון בנימין רוטשילד , ללמוד ולהתמחות בחקלאות בארץ כדי לשמש אח"כ מדריכים להמוני העולים שיבואו להתנחל בארץ, עלה עם חמשת חבריו (ליאון יגלי, משה ווארהפטיג (אמיתי), א. הלפרין, גרשון הורביץ ויצחק אפשטיין) בסוף שנת תרמ"ה. עבד ולמד חקלאות בזכרון יעקב, בראש פנה וביסוד המעלה בהדרכת הגננים הצרפתים והאגרונומים והמדריכים של פקידות הבארון, התמחה בכל ענפי החקלאות והנטיעה ונשלח לעבודת הדרכה בראשון לציון.

כשביקר בבריסק בקיץ תרמ"ט נשא לאשה את נחמהבת יונה צבי פיינשטיין , ילידת בריסק שבאה שמה לביקור מבית הוריה שעברו לגור בצאריצין (היא סטלינגראד), ושניהם באו ארצה והשתכנו בחדר קטן שבבנין הפקידות, פיתחו את משקם ובנו את ביתם. הדריך את אכרי ראשון לציון ואת הפועלים ואף נתן להם שיעורים בתולדות ישראל ובידיעת הארץ. נשלח לבדוק קרקע ולקבוע את סוגי הנטיעות בנקודות-ישוב שנוסדו בגליל (מתולה) ובאזורים אחרים. ניהל מטעם חובבי ציון את בנין המושבה באר טוביה (בתרמ"ט), מטעם מאיר דיזנגוף וד"ר חיים חיסין ב"כ חובבי ציון בארץ את בנין בית הספר לבנות בנוה צדק שביפו, ומטעם זאבגלוסקין את בנין בית העם ברחובות. גם אחרי שחדל לעבוד כפקיד הבארון המשיך להעניק בהתנדבות מידיעותיו בחקלאות ובנטיעה לכל הזקוקים לכך, הן בנטיעות-בעל (גפנים, זיתים, תאנים, שקדים וכו') ובמטעי ההדרים והן בפלחה לסוגיה. עזר בידיעותיו לפיתוח המטעים במשקי עמק יזרעאל, עשה בהם כמדריך מתנדב 4 חדשים; בתל יוסף בחר את האדמה המתאימה לכרמים ; בכפר יחזקאל לימד את הכורמים הצעירים להבחין בסוגי הגפנים; בדגניה א' לימד את הבחורים להרכיב זיתים; בדגניה ב' לימד כיצד להשקות את הגפנים, ובנהלל לימד כיצד לזמור אותן; בעין חרוד לימדם כיצד להגן על הגפנים בפני רוחות הגלבוע, וחזר לדגניה א' ולימדם כיצד להשריש את שרשי הגפנים בעמק הירדן. השתתף אחרי מלחמת-העולם הראשונה בועדה מטעם הקרן הקימת להערכת כל המשקים והמטעים בארץ והיה אחד מארבעת חברי הועד שחתמו על הדין וחשבון, וכן במומחה בועדות ממשלתיות לעניני חקלאות, ותוך כך המשיך לעבד את משקו בעבודה עצמית. השתתף בחיי הצבור במושבה כחבר המועצה המקומית ועוד.

פרסם מאמרים בעניני חקלאות ב"האכר", "החקלאי", "השדה" במשך חצי יובל שנים, ב"ספר השנה", וסדרת זכרונות בשם "הראשונים" ב"בוסתנאי" ב-31 המשכים. ממאמריו ב"השדה" על הפרדסנות המודרנית נדרשה ונשלחה תמצית מתורגמת למכון הבינלאומי לביבליוגרפיה ברומא.

משהגיע לגבורות נערכה לכבודו מסיבה בהשתתפות אנשי צבור וחקלאות מקומיים ואורחים ורשמוהו בספר הזהב של הקה"ק, והוא פרש מן העבודה ומסר את ניהול המשק ליוצאי חלציו.

נפטר בראשון לציון, ט"ז תמוז תש"ז (4.7.47).

צאצאיו: עשהאל, אפרת אשת צבי בן-כהן.