מפגשיר 31 שנערך הערב בבית הסופר היה מיוחד. הנושא הפעם היה ה'איך' ולא ה'מה'. כלומר לא תוכן אלא לבוש השיר. " לראות שיר להקשיב לשתיקות" גרה אותי לכתוב: "יפה בעיני השיר העירום" (ראה כאן). מאחר שהבקשה הייתה לבוא מהשתיקה ולהלביש את השיר, בין אם על ידי יצירת דיאלוג עם שיר אחר, או עם תמונה משולבת, המחזה, הלחנה וכדומה, נשאבתי לחזון העצמות היבשות (יחזקאל ל"ז). מה שותק והתחלתי יותר מעצמות יבשות? מה משכנע יותר מתחיית המתים? בדיאלוג עם החזון כתבתי את "עצם אל עצמו" (מובא כאן). למפגש הבאתי יריעות לבנות. קראתי את "יפה בעיני השיר העירום" על מנת להציג את חשיבותה של השירה כמות שהיא, מלים בלבד, שהן הן המאפשרות יצירת התרשמות אישית אצל השומע/קורא ללא התערבות נוספת, (בחשיבה שלי שהקריאה עוד 'נקיה' יותר משמיעת הקראה). לקראת הקראת קטע מהמקור התנכי שבעקבותיה השמעתי את "עצם אל עצמו" חילקתי יריעות לבנות למשתתפים, להתעטף בהן, ותוך כדי ההקראה הייתה פעילות ההמחזה כאשר הגופות העטופות לבן, הגיחו וכביכול קמו לתחייה.